טרום מכירה

שאלות סינון שלא מעצבנות קונים

הרשימה הקצרה של שאלות שבאמת מנבאות עסקה, ואלה שרק מאטות את הקונה.

· 5 דקות קריאה · עורך: Max

לסינון לידים יש בעיית תדמית. הוא נשמע כמו החלק שבו זר שואל על התקציב שלכם לפני שהוא אומר משהו מועיל, וקונים למדו לזהות אותו.

ההתמרמרות היא לא על שאלות. היא על שאלות שמשרתות את המוכר ואף אחד אחר. קונה שעונה על "מה התקציב שלכם לפרויקט" לא מקבל שום דבר בתמורה לחשיפה. קונה שעונה על "זה ה-40 מ״מ או ה-50 מ״מ?" מקבל מחיר נכון שתי דקות אחר כך.

כל המלאכה נמצאת בהבדל הזה.

בשביל מה סינון באמת קיים

סינון עונה על שאלה אחת: האם הפנייה הזו צריכה לקבל שעה מהזמן של אדם מיומן, או תשובה סטנדרטית של שתי דקות?

זו החלטה על הקצאת משאבים, לא טקס. בחברה של חמישה אנשים, תשומת לב היא המשאב הכי נדיר, ולפזר אותה שווה בשווה על כל פנייה היא הדרך הבטוחה ביותר לאבד את הטובות.

לכן סינון טוב נבחן לפי קריטריון אחד: האם התשובה משנה את מה שתעשו הלאה? אם שתי התשובות מובילות לאותו צעד, השאלה היא קישוט. רוב התסריטים הסטנדרטיים נכשלים במבחן הזה ברוב השאלות שלהם.

הארבע שמנבאות עסקה

ברוב העסקים הקטנים והבינוניים, ארבע עובדות עושות כמעט את כל עבודת הניבוי. השאר הוא ליטוש.

מה, בדיוק. מוצר, וריאנט, כמות או היקף. לא "מה אתם מחפשים" אלא הגרסה הקונקרטית: כמה, איזה גודל, איזו עבודה. זו השאלה שמאפשרת לתת מחיר, וזו שקונים עונים עליה הכי בקלות, כי התמורה ברורה.

עד מתי. התזמון מבדיל בין עסקה חיה לבין מחקר טוב יותר מכל סימן אחר. לקונה עם תאריך יש סיבה; לקונה בלי תאריך יש עניין. שניהם ראויים לתשובה, רק אחד מהם לשעה.

מי מחליט. בשאלה גרועה זה מעליב. בשאלה "יש עוד מישהו שכדאי שיראה את הצעת המחיר?" זו טובה: אתם מציעים לכתוב משהו שאפשר להעביר הלאה.

מה קורה אם לא עושים כלום. השאלה הכי פחות מנוצלת במכירות. היא מעלה את המניע האמיתי: מכונה שהתקלקלה, חוזה שפוקע, רגולציה, תלונה. קונה שאין לו תשובה לא יקנה בקרוב, לא משנה כמה חמה השיחה מרגישה.

ארבע שאלות, אף אחת מהן לא מביכה, וכולן משנות את מה שקורה הלאה.

שאלה מצדיקה את מקומה אם התשובה משנה את מה שקורה הלאה. אם לא, אתם אוספים נתונים, לא מסננים.

השאלות שמאטות קונים

יש שאלות שגרועות מחסרות תועלת: כל אחת מוסיפה חיכוך ולא קונה כלום.

  • "מה התקציב שלכם?" כפתיחה. רוב הקונים לא יודעים, ומי שיודע לא יגיד לזר. תנו טווח מחירים ותנו לתגובה לספר לכם.
  • "איך שמעתם עלינו?" שימושי לשיווק, לא רלוונטי כאן, והיא נוחתת ברגע שבו הקונה רוצה תשובה. שאלו אותה אחרי העסקה.
  • כל דבר שכבר מופיע בטופס. לשאול שוב על שם או חברה שהקונה בדיוק הקליד זו הוכחה שאף אחד לא הסתכל.
  • שאלות עם תשובה מקובלת אחת. "אתם מקבלי ההחלטות?" אוספת "כן" מכולם, כולל ממי שלא.
  • שש שאלות בהודעה אחת. גם שאלות טובות נכשלות כגוש. זה נקרא כמו טופס הרשמה, ושיעור התשובות יורד בהתאם.

הסדר חשוב יותר מהניסוח

הסדר חשוב יותר מהניסוח, והוא פועל לפי כלל אחד: קודם נותנים, אחר כך שואלים. חילופי דברים ראשונים מועילים נראים כך.

  1. לענות על כל מה שאפשר לענות. טווח מחירים, זמינות, זמן אספקה, האם אתם בכלל עושים את זה. זה לא עולה כלום ומוכיח שתשובות חוזרות.
  2. לשאול את השאלה האחת שפותחת את המחיר. בדרך כלל כמות, וריאנט או היקף.
  3. לתת משהו בתמורה. מספר, טווח, קישור למוצר המדויק.
  4. לשאול את השאלה השנייה, עכשיו כשלקונה יש הוכחה שלענות משתלם.

רוב התסריטים הופכים את הסדר ופותחים בשאלות. התוצאה היא נשירה בין ההודעה הראשונה לשנייה, שהמוכר מאשים בה את איכות הלידים.

להתאים את השאלות לערוץ

אותן ארבע עובדות דורשות טיפול שונה בהתאם למקום שבו השיחה מתקיימת.

  • WhatsApp ו-Telegram. שאלה אחת בכל הודעה, בלי טפסים. גוש של ארבע שאלות נקרא כמו בוט במיטבו הגרוע, בין אם אדם כתב אותו ובין אם לא.
  • אימייל. שתיים או שלוש שאלות בהודעה אחת זה בסדר; מצפים שכל סבב יהיה מהותי. מספרו אותן.
  • טופס באתר. שלושה שדות זה טופס שאנשים ממלאים. תשעה זה טופס שאנשים נוטשים. כל מה שמעבר למינימום צריך להיות אופציונלי ומסומן ככזה.

איפה אוטומציה מתאימה, ואיפה לא

שתיים או שלוש השאלות הראשונות מבוססות כללים. הן זהות בכל פעם, תלויות רק בקטלוג ובמחירון, וכל שני אנשים מוכשרים בעסק שלכם היו שואלים אותן באותה צורה. זה הופך אותן למתאימות להעברה לתוכנה, כולל מחוץ לשעות העבודה, כשהחלופה היא שאף שאלה לא תישאל.

השאלה הרביעית — מה קורה אם לא עושים כלום — שונה. התשובה היא לעיתים קרובות משפט שמישהו לא תכנן לומר, ומה שחשוב הוא ההמשך, שדורש שיקול דעת. זו עבודה של אדם, וזו הנקודה שבה העברה מוגדרת לנציג חשובה.

הניסוח הכן: אוטומציה לא הופכת את הסינון לטוב יותר. היא גורמת לו לקרות בכלל, בפניות שאחרת היו מחכות עד יום שני.

ביקורת קצרה

קחו את מה שפנייה חדשה מקבלת היום בפועל, והריצו שלוש בדיקות.

  • לכל שאלה, כתבו מה הייתם עושים אחרת בהתאם לתשובה. מחקו כל שאלה ששני המסלולים שלה זהים.
  • ספרו מה אתם נותנים לקונה לפני השאלה הראשונה. אם התשובה היא כלום, שנו את הסדר.
  • ספרו את השאלות בהודעה הראשונה. יותר משתיים בערוץ הודעות — פצלו אותן.

רוב התבניות מאבדות בבדיקה הזו שתיים או שלוש שאלות, והתשובות משתפרות מהסיבה הברורה: פחות עבודה עומדת בין הקונה לבין התשובה שלו.

למה שנמצא משני צדי השלב הזה, קראו טרום מכירה, בפשטות.

Axelion עונה תוך שניות, מסביב לשעון. הוא עונה בצ׳אט באתר שלכם, ממליץ על המוצר הנכון מתוך העמודים שלכם, שומר כל ליד ומעביר מקרים מורכבים לצוות שלכם. WhatsApp ו-Telegram במסלול Business. ראו אותו באתר שלכם ←

מאמרים קשורים

טרום מכירה, בפשטות: העבודה שבין התעניינות לחשבוניתכמה זמן לוקח לשלוח הצעת מחיר: השעון השני שאף אחד לא מודד

→ כל המאמרים